פרק ה': חינוך הומניסטי בעידן הטכנו־ברברי

247 חי נ וך ה ומני ס ט י בעיד ן הטכ נ ו-ברב רי הזרוע, בכוח הכסף או בכוח הרוב ( עמ' 82 - 83 ) . לגישה זו המפעילה כוח לכתחילה, ולא רק כאפשרות אחרונה, קורא גאסט בשם “המגנה כרטה של הברבריות" ( עמ' 84 ) . איש ההמון מזלזל בעבר ומעריך רק את ההווה . נוכח השגי הטכנולוגיה הוא חש בעצמו עוצמה אדירה ומאמין שזמנו הוא המושלם ביותר מכל הזמנים . מאין לו עבר נערץ, שישאף ליצור בעתיד כדוגמתו, הוא נשאר מחוסר אידיאלים לחלוטין, אלא אם כן אפשר לקרוא לשאיפה להצלחה כלכלית בשם אידיאל ( עמ' 43 - 49 ) . איש ההמון אינו מוכן לקבל על עצמו מרצון שום מרות מבחוץ או סמכות כלשהי של מי שחכם ממנו . הוא מקבל סמכות רק בכפיה . הוא אינו מסוגל לשים לב למשהו שהוא מחוץ לעצמו, הוא נשאר אטום הרמטית בתוך עצמו ואינו מסוגל להכנע ( מרצון ) לאדם כלשהו או לכח כלשהו מבחוץ ( עמ' 75 ) . עם התפתחות האפשרויות שבעולם, נוצרו באיש ההמון תאוות אדירות שהוא אינו רוצה כלל לרסנן, אלא משתדל תדיר להשביען באמצעות הכלים שהעולם החדש העניק לו ( עמ' 66 , 74 ) . איש ההמון גם אינו יודע להכיר טובה לאיש . הוא נוטל את מה שניתן לו, והוא כפוי טובה לחלוטין כלפי אלה ...  אל הספר
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור