יעקב עזרא ויזל | 91 הדילמה הייתי נתון בסערת רוחות וברגשות מעורבים . לא הייתה לי שליטה על המצב שנוצר, כי לא אני הייתי ממונה על המופע ולא היה אפשר להפסיקו באמצע . בעיקר מפני שבני הנוער הממלכתיים נהנו מאוד . גם לא הייתה לי אמירה כלפי ראשי הישיבות שהוציאו את תלמידיהם, אומנם לא במופגן מן האולם . וכי הייתי יכול להורות להם לעבור על ההלכה ? והרי אני הוא זה שהתחייב לפניהם כי למופע יש "תעודת כשרות" של המחמ"ד ? ! מנהלת המחוז ז"ל שקלטה מייד לאיזה מצב נקלענו, הביטה אליי במבט קפוא כמתנצלת, וכן מנהלת המופע עצמו שעימה ליווינו את כל התהליך . ההתלבטות הגדולה שלי באותו רגע הייתה כיצד אני נוהג . האם אני ממלכתי וממשיך לשבת במקומי, או שמא קם ויוצא ונותן דוגמה אישית למחנכים ולתלמידים . על כמה איסורים עברתי וגרמתי לאחרים לעבור . גם להיות באולם במופע שיושבים בו ישיבה מעורבת בנים ובנות ( אם כי לחמ"ד נקבעו מראש מקומות נפרדים ) , לשמוע שירת נשים ( אם כי זה היה מעורב עם מוסיקה ולא אישית עבורנו ) , שלא לדבר על המופע הבלתי צנוע לחלוטין שגרם מבוכה גדולה . איך יוצאים בשלום ובלי פגע מהמצב הקשה שנקלענו אליו ? כל המופע ה...
אל הספר