יעקב עזרא ויזל | 43 לבתיהם ויספרו להורים על האירוע, והדבר יתפשט כאש בשדה קוצים ביישוב כולו . למוחרת, אם הכול ישוב לקדמותו, המחנכת אמורה לשוב לכיתתה . לא ברור כיצד לנהוג כלפיה וכיצד להשיב את השקט על כנו בקרב התלמידים . גם חדר המורים לא היה רגוע, כבר שמעתי קולות העולים מתוכו, כי יש למצות עם המורה את הדין . ומה איתי המנהל ? האם חלה עליי חובת דיווח לממונים עליי, מה אומר ומה אדבר ? ! מעבר לכל זאת הדאגה האמיתית לגורלה של המחנכת, ואני אנה אני בא ? ! הפתרון אימי תבדל"א לימדה אותי את הפטנט הקדום של האימהות היהודיות : "קודם כל תספור עד מאה, תירגע ולאחר מכן התחל לחשוב בקור רוח . " ואכן כך עשיתי . כשנרגעתי, החלטתי לערוך מיפוי של המצב, לבחון כל אובייקט באירוע את דחיפות מצבו ובהתאם לכך לפעול . כינסתי את צוות הניהול המצומצם ( המטבחון ) ובחנו צעד אחר צעד . האובייקטים : משרד החינוך, הרשות המקומית, התלמידים, המחנכים, ההורים והחשובה מכול, מחנכת הכיתה שנעלמה . משרד החינוך – צלצלתי מיידית למפקח הישיר, מר מאיר הירשפלד ז"ל, ועדכנתי אותו בפרטי הפרשה . ביקשתיו כי ידווח לכל הגורמים במשרד האמורים להיות שותפים בע...
אל הספר