פרק חמישי 174 ואמר לאנשי שלומו להיות בהבית הגדול, ולשמור בעינא פקיחא בחדרו המיוחד לו . ונעשו כחרשים ולא שמעו . אז צוה הרבי לזוגתו הרבנית בילא, שתביט עליו לשמרו [ . . . ] והרבי צווח בבכיות, ופתאום נדמה להרבנית צעקת ובכיית ילד דופק בפתח ביתה . ושכחה הציווי, והלכה לפתוח הדלת . ובשובה אליו, והנה הרבי אינו בבית . רק ראתה שתפסוהו מהבית דרך החלון . אנשי שלומו הבינו כי לא דבר פשוט הוא . שלא היה ביכולת איש להפיל עצמו מהחלון, כי החלון גבוה מכתפי איש . וגם כי כל ימי שבתו בחדרו, לערך ט"ו שנה, לא התקרב להחלון להביט בשוק . גם כל הצלוחיות עמדו בחלון על עמדם [ . . . ] וחפשוהו עד שאחר איזהו שעות הלך הרב החסיד מורנו הרב ליזר מחמעלניק, חתן הרב הצדיק הפרוש איש מופת רבי צבי הירשלי מסטאשיב, והלך סביב להבית בריחוק נ' אמות ויותר, ושמע גינוחי איש . שאלו : 'מי אתה ? ' השיבו : 'יעקב יצחק בן מייטל' . ועשה רעש . ונאספו גדולי תלמידיו, ועשו גורל מי ישאהו ברגליו, ומי בגופו וראשו לביתו [ . . . ] והרבי נחלה מאוד, ומתנגדיו דמו כי היום יפטר לעולמו, ועל זה שמחו המתנגדים ושתו יין . הרבי כשמעו, אמר : 'בעת צאתי מהעולם, גם מי...
אל הספר