ישראלים ויהודים בברית המועצות, 1967-1953: קווי מתאר לניתוח דיאלוגי

382 אלכס ולדמן מבוא הייצוגים ההיסטוריים של יהודי ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה מתארים על פי רוב קולקטיב שעומד על סף התבוללות והיעלמות, פרט ליוצאי דופן מעטים הדבקים בערכים לאומיים ודתיים . תיאור זה נשען על המשֹגה דיכוטומית נוסח 'אבדן' כנגד 'גאולה', המאפיינת לא אחת את השיח הישראלי על התפוצות . גישה דיכוטומית זו מאפשרת לעמוד על מגמות ממשיות מסוימות ביהדות ברית המועצות, החל בהיטמעות וכלה בהתארגנויות בעלות גוון ציוני, ובה בעת היא יוצרת עיוורון כלפי ממדים מורכבים של זהות ותודעה שאפיינו הן את המציאות בברית המועצות בכללותה הן את המציאות היהודית שם . 1 להבדיל מספרות המחקר העשירה על הזהויות היהודיות לאחר התפרקות ברית המועצות ובתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, דומה שהמחקר על יהודי האימפריה הסובייטית אינו נותן תשובה מספקת לשאלות העקרוניות על מאפייני הזהות היהודית של 'הרוב הדומם', אותו רוב שלא השתתף באופן פעיל בהתארגנות יהודית דתית או לאומית . 2 מאמר זה הוא תוצר ראשוני של מחקר רחב יותר, שבמסגרתו אני מבקש, בין היתר, לבחון את תוקפן של תפישות דיכוטומיות אלה ואת מגבלותיהן . המאמר מתמקד בשלב יוצא ...  אל הספר