948 תוספות : מסד וטפחות מהתקופה הנדונה, המפגין ביתר שאת את רצונו להחליף תחימה בזרימה, סימטרייה גלויה לעין במה שנראה כא-סימטרייה . אולם השיר המאוחר, אף שהוא מסתלק מן המסגרות הכובלות את דפוסי ההבעה הגלויים לעין, אינו יכול להשתחרר לחלוטין מנתונים אחרים הקובעים לו גבולות . השיר בתקופה זו הוא בעל גודל מסוים וממילא הוא נפתח ונסגר . כאן ניווכח, כי הפתיחה והסיום של השיר המאוחר הם בעלי אופי מיוחד . מחקרה של ברברה הרנסטיין-סמית על אופן הסיום של השיר, שהוזכר לעיל, עשוי להיות לעזר בהבנת התהליכים המציינים גם את אופני הסיום של השיר העברי בתקופה הנדונה . בעייתיות מיוחדת צצה במקום שהשיר מתייצב על בסיס הקובע לו מסגרת, כמו למשל, עיצוב דיוקן של ה״אני-השר" או של דמות מוגדרת . מתברר, כי בנוסף לנטייה של השיר המאוחר להעדיף זרימה על פני סטטיקה, מופיעה בעיית הזהות ומגבירה את המתח בשיר בין ציור תווי היכר מזהים ובין הנטייה לפירוק הדיוקן . דין דומה לשאלת השימוש בתשתית מן התנ״ך, מן המיתוס היווני, הנוצרי או בשימוש בחומרי רקע מן הספרות העברית עצמה . ההעדפה של הפתוח מוצאת לה ביטוי בשורה ארוכה של תכסיסים פיוטיים שבאמצ...
אל הספר