פרק ראשון: בין שגב להיתול

632 תוספות : מסד וטפחות במעמד זה מצויה הסלמה של היסודות העצומים בתכונותיהם : הרוח, הרעש, האש . לאחר מכן באה הדממה הדקה, שהיא, למרות חזותה, נטולת 2 לבסוף מופיעה האלוהות תחומים וגדרות אף יותר מהיסודות שקדמו לה . בכבודה ובעצמה, שאין האדם יכול להביט בה ולהוסיף לחיות . הנביא, אף שהוא מקורב לאלוהיו המדבֵּר עמו, מחויב אף הוא להליט את פניו באדרתו . בהקבלה לפסוקים אלה נתבונן בפסוק אחר, שאיכותו כִּדְבַר היתול מצוינת בו במפורש : וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר : קִרְאוּבְקוֹל גָּדוֹל ! כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ : אוּלַי יָשֵׁן הוּא — וְיִקָץ ? שם, יח, כז הפחתה כפולה ומכופלת מצויה במשפט שלפנינו . תכונות הבעל כ״אלוה" הן, למעשה, תכונות אדם המעידות על נמיכותו . דברי אליהו מעידים על עליבותו של האליל, שיש לצעוק אליו בקול גדול כדי שישמע . השגב וההיתול נבדלים זה מזה בהבעה ובתגובה, לשון אחר : במבע ובהיפעלות . המבע הוא החוויה כפי שהיא נתונה בכלים האמנותיים . ההיפעלות היא התגובה של השומע או הקורא . ההבעה בציטוט הראשון נאחזת בנטול המידות, והיא...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד