פרק רביעי : מחיר הדעת : ישראל אפרת, אהרן אמיר — בעין מיתולוגית 587 אמורים הדברים בפרשיות הבריאה שבהן אלוהים, אדם, חוה והנחש, מקיימים ביניהם קשרים של שיח ושיג, כדמויות פועלות במערכת סיפורית ולשונית אחת . שירו : ״אדם ותוהו — שיר אחד", מתאר את הבריאה מתוך התוהו . "יש" ו״אין" נתפסים כמשלימים זה את זה . האלוהים חוצב מתוך התוהו רסיסים וכולא אותם באריחים של בלימה . רסיס אחד נמלט ובו מתגלה כוחו הרע של התוהו . רסיס הרוע התגנב ונתקע בתוך עץ הדעת . בתיאורו של אפרת מופיעה תפיסה דואליסטית, המעמידה את הבריאה האלוהית על שני כוחות המתנצחים זה עם זה : שלמות כנגד תוהו . האלוהים, כביכול, אינו יכול לתקן את שקלקל התוהו . הוא רואה, בעת שהוא עומד לקדש את השבת, סמל השלמוּת והטוב המוחלט, את שעשה לו התוהו . הוא גוזר על האדם להימנע מאכילת פריו על עץ הדעת הנגוע . "אסר הפרי על האדם והחמיר את עונשו / וחזר אל-על וצל ירד על זיו השבת״ ( 'אלגיות בראשית', עמ' 12 ) . הרסיס שנתקע בעץ הדעת מחליף אצל אפרת את הנחש, והוא זה העוסק במלאכת הפיתוי . בפרי עץ הדעת, לפי תיאורו של אפרת, מצויה היכולת לעורר תשוקה לעינוגי גוף ולפורקן יצ...
אל הספר