160 | סוף החיים בקניין וירטואלי . רשתות חברתיות ותוכן דיגיטלי, אם כן, מתווספים בהדרגה לחפצים, וממלאים תפקיד תרבותי חשוב בשיקוף אישיותנו ובתרומה לגיבושה . מרכזיותו של עולם התוכן הדיגיטלי מעורר סוגיות תרבותיות ומשפטיות רבות . אחת מהן היא השאלה מה קורה לאותו עולם תוכן לאחר מותנו ? באיזה מובן יש לראות בעולם וירטואלי זה "קניין" ? האם הוא ניתן להורשה ? האם הבעלות על חשבון הפייסבוק, הטוויטר או הלינקדאין, או זכות הגישה אליהם, הופכת עם המוות לחלק מהעיזבון, או שיש להותירהּבידי התאגידים המפעילים רשתות אלה ? מה לגבי בלוגים, חשבונות אינטרנט, תגובות ברשת והיסטוריית חיפוש ? הספרות המשפטית, בעיקר בצפון אמריקה, החלה לאחרונה לעסוק בנושא תוך קריאה להכיר בזכויות קרובי המשפחה של הנפטר, ולחייב את התאגידים לאפשר ( לפחות ) גישה למידע הנאגר בנכסים אלה . נקודת המוצא של ספרות זו היא כי התוכן הדיגיטלי מהווה חלק מקניינו של הנפטר, ולכן גם חלק מעיזבונו, או במובן רחב יותר, מפרויקט ההנצחה שלו . המאמר מבקש לאתגר תפישה זו, ולהאיר את הקשיים הכרוכים בה מבחינת ייצוג האדם באמצעות נכסיו הדיגיטליים, בחייו ובמותו . אנו סבורות ...
אל הספר