פרק ב: סקירה כללית ממעוף הפילוסוף

16 מדוע קיים העולם ? בשעה של ייאוש גדול, לדוגמה, שבה נוטה משקלם של הדברים להיעלם וכל משמעות מתעטפת באפלה, או אז עולה השאֵלה [ . . . ] בשעה של התרוממות הרוח, השאלה נמצאת שם, שכן אז משתנים כל הדברים וכמו נמצאים סביבנו בפעם הראשונה [ . . . ] השאלה מופיעה שוב בשעת שעמום, כאשר אנו מרוחקים מן הייאוש באותה המידה שאנו מרוחקים מהתרוממות הרוח, שעה שבה רגילוּתם העיקשת של היֵשים נראית כה משמימה, עד שלא אכפת לנו יותר אם היֵשנו קיים או איננו . 4 התעלמות מן השאלה הזאת היא תסמין של לקות שכלית — כך, לפחות, סבר הפילוסוף ארתור שופנהאואר . "ככל שהאדם מצוי במדרגה שכלית נמוכה יותר, כך עצם הקיום נראה בעיניו חידתי פחות", 5 כתב שופנהאואר . מה שמרומם את האדם מעל הבריות האחרות הוא ההכרה שלו בסופיוּתו ; המודעות למוות הקרב טומנת בחובה את יכולתנו לתפוס את האֵינוּת, ואת ההלם של האִי-הֱיוֹת . אם אני עצמי, המיקרוקוסמוס, תלוי על בלימה בכל הנוגע לקיומי, ייתכן שכך גם המַקרוקוסמוס, היקום בכללותו . מבחינה מושגית, השאלה "מדוע קיים העולם ? " מתחרזת עם השאלה "מדוע אני קיים ? " אלה הן, כפי שהבחין ג'ון אַפְּדַייק, שתי התעלומות ...  אל הספר