228 משפט ההיסטוריה ברק שהיה יהודי-סמוי . אדרבה, היו סטודנטים שהוטרדו מאזכורי "מתווכים יהודים" וה"מועלים, נושכי הנשך והיהודים", ביטויים 2 הם גם הזכירו כי במתקפתוקלאסיים לאנטישמיות, ב מחשבות . של ברק נגד התועמלן האנטי-קתולי לורד ג'ורג' גורדון הוא ציין שגורדון "קיבל בפומבי את היהדות", יורשם של ה"מטמונים הנושנים של בית הכנסת [ . . . ] רווחי הריבית הקצוצה שצברו שלושים שקלי כסף" . רק מעט ריככה רושם זה הצעתו של ברק שהגֵר הזה "יהגה לו שם בגמרא שלו עד שילמד להתנהג בצורה ההולמת יותר את מוצאו ואת כשרונותיו ולא יעטה קלון כזה על הדת העתיקה אשר 3 אבל הסטודנטית שמצאה בברק צידוק לאמונתה לאבא בבריתה" . הוטרדה כל כך מהמעידות הללו . הדבר שהרשים אותה היה ההגנה שלו על המסורת ועל הדת — ועל הדת כמסורת . זה הדבר שדיבר אליה, יהודייה אורתודוקסית, בעוצמה ובישירות . ואכן, המסורת היא מן המוטיבים העיקריים ב מחשבות . בה טמונה ההבחנה המכרעת, בעיני ברק, בין המהפכה הצרפתית ובין "המהפכה המהוללה" באנגליה מאה שנים קודם לכן . בעוד הצרפתים שאפו להקים חברה מחדש, על פי עקרונות התבונה, האנגלים, אפילו בעיצומו של המעש המהפכני של...
אל הספר