212 משפט ההיסטוריה בלבד לפני פרסום עושר העמים , ומכאן שסמית לא סבר כנראה שהשניים עומדים בסתירה . אחת הסיבות לכך שסמית וגם בני-זמנו לא ראו זאת כבעיה היא שסמית לא היה רק כלכלן, במובן שיש למילה זו בימינו . הוא היה ידוע בימיו כ"כלכלן מדיני" . * ל"כלכלה המדינית" היה מבט רחב מזה של הכלכלה, מבחינה זו שהיא התמקדה פחות בעסקאות הבודדות בשוק ויותר בהשלכות המדיניות והחברתיות של עסקאות אלו . הדבר הלם את רעיון המדינה הדיריגיסטית מבית היוצר של האסכולה המרקנטיליסטית, מדינה שבה הסחר — בעיקר סחר החוץ, אבל גם המסחר בתוך המדינה — הוא מעניינה של הממשלה, והוא משקף את חוזקה ואת עוצמתה של המדינה לעומת מדינות אחרות . על פי תפיסה זו, הסחר הוא למעשה מלחמה באמצעים אחרים . סמית אולי היה פרובוקטיבי במתכוון כשנתן לספרו את הכותרת "עושר העמים", שלמראית עין ממקמת אותו במסורת המרקנטיליסטית — ואז פנה לפירוש מחודש של ה"עושר" ושל ה"עמים" גם יחד, ויצר כלכלה מדינית שהיא האנטיתזה הגמורה של המרקנטיליזם . כשם שהכלכלה המדינית של סמית עמדה בניגוד חריף למשנה המרקנטיליסטית הרווחת, הפילוסופיה המוסרית שלו הייתה מנוגדת לחלוטין לרעיון ...
אל הספר