751החירות חשדנות זו כלפי רגשות ודעות עזים בענייני דת ומוסר, החשש שהם יעודדו חוסר סובלנות, צרות מוחין ואפילו רדיפות, נדמה שאינם עולים בקנה אחד עם מנהגו של על החירות להעלות את האינדיבידואליות על ראש שמחתו . אם האינדיבידואליות ראויה לשבח מפני שהיא מעודדת דעות, הרגשות, תשוקות, דחפים, נטיות- לב ורגישויות חזקות, ברור שהדבר נכון גם לגבי דעות, רגשות ואמונות חזקות בענייני דת ומוסר . לא ייתכן שמיל התכוון לרמוז שהאינדיבידואליות טובה ויפה רק כל עוד אינה מתקרבת לתחומי הדת והמוסר . כידוע, לא הייתה לו שום התנגדות לרגשות, דעות ואמונות חזקות נגד תפיסות דתיות ומוסריות מקובלות . אדרבה, ההרשאה ואפילו העידוד לבטא הטרודוקסיה ונון-קונפורמיות, לערער על דוֹגמות דתיות ולקרוא תיגר על מוסכמות דתיות, היו בעיניו אחת מתכליותיה של האינדיבידואליות . חוסר עקביות זה משקף איבה ש על החירות מתקשה להסתיר כלפי הדת, כלפי המוסר שהדת כופה, וכלפי אנשים שעדיין מכבדים את הדת האורתודוקסית : תחיית הדת שמתפארים בה כיום פירושה תמיד, אצל אנשים נבערים וצרי מוחין, לפחות באותה מידה, תחייתה של קנאות עיוורת, ובמקום שמצוי ברגשותיהם של הבריות...
אל הספר