תרבות בהסתדרות, 1930 - 1945 73 הפסקתו . בנוגע לתלונת כצנלסון — 'רוב חכמי ישראל היושבים בארץ מפרסמים את מחקריהם בחוץ לארץ, בשפות לועזיות' — לא התחדש דבר עד ימינו . 43 מה שברור הוא כי בהירות המונחים, הנחרצות הפוליטית, התקיפות הרטורית וההשראה הרעיונית-חינוכית המרחיקה ראות אשר יאפיינו את נאומיו בקונגרס החלוקה ב- 1937 ובקונגרס הציוני שנערך ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ( 'טוהר הנשק', 'הפליט בראש המערכה' ) נפקדו כליל מנאומו ב- 1935 . כאשר העיד אליעזר שטיינמן ( לימים חתן פרס ישראל לספרות ) : 'סופה של כל הרצאה על התרבות בקונגרס ציוני, שהיא נהפכת לקדיש על התרבות' ופירט את חדלון התרבות בציונות — 'ארבעים שנים, שמונה עשר קונגרסים, מכשירים ומכשירים, ועדיין הדור לא הוכשר . איזה חוסר רצינות ! איזה לעג ! ' 44 — הוא גם העיד על כישלונו של כצנלסון להפיח רוח חיים בפוליטיקה של התרבות . אף שתוצרי התרבות של הקונגרס הציוני ה- 19 היו דלים, המפגש בין 'חובת ההכנה' של מועצת הסתדרות בנושאי תרבות ובין מלאות 15 שנה לייסודה של ההסתדרות בחנוכה 1935 זימן עקרונית הזדמנות ראויה מאין כמותה להזנקת הנושא אל רום עולמה הרעיוני ...
אל הספר