264 ראייה שמשחררת הראש ) ומכוונת אל מושא כלשהו שנמצא "שם", עכשיו ההכרה נדמית פחות מקומית, יותר שורה בכל, כמו מרחבי הרקיע הפתוחים . אולי נדמה שהיא מכילה את הופעתן, שהותן והתפוגגותן של התופעות, מאפשרת ללא מאמץ את כל מה שנוכח . בתוך המרחב הענק הזה יש מקום לכל דבר, וכך אפילו קל יותר להרפות מכל צורך לשלוט במשחק המופעים או להתערב בו . אפשר לדמות שתחושות, צלילים, מחשבות ותמונות, ולמעשה כל התופעות באשר הן, כולן צפות בחופשיות במודעות הפתוחה הזאת, כמו גחליליות מבזיקות בשחור הלילה, כמו עננים בשמים רחבים, רגעי חוויה שמופיעים ונעלמים במרחב הענק של המודעות . וממש כשם שנדמה שלמרחב הפיזי לא משנה מה מופיע בו, כך גם מרחב המודעות לא דוחה דבר, מכיל ומקבל בברכה את הכול, לא משנה מה . מתרגלת יכולה להתכוונן לתחושת המרחב הזאת ולהשתמש בה כדי להעמיק את שמיטת ההיאחזות . כשהוא נפתח ומתייצב, אולי תהיה לנו תחושה מתחזקת והולכת שכל התופעות צ צ ו ת מ ת ו ך ה מ ר ח ב ה ז ה של המודעות, שוהות זמן מה ואז נ ע ל מ ו ת ח ז ר ה ל ת ו כ ו, ואילו את המרחב עצמו יכולה ללוות תחושה של דממה עמוקה, בלתי מופרעת . כמו כוכבים נופלים או ז...
אל הספר