240 ראייה שמשחררת אבל שוב, לימוד כללי שכזה צריך לתרגם לתרגולים מעשיים, לצורות הסתכלות שהן דרכים להרפות מהיאחזות, שיכולות עם הזמן גם לחדור עמוק יותר ולעקור מהשורש את האווידיה שעליה נסמכת הזדהות כזאת . אנחנו זקוקות ליותר מאשר דרך חשיבה אחרת או אמונה אחרת ; אנחנו צריכות ממש לתפוס את הדברים אחרת . אנחנו צריכות לטפח תפיסה שונה . צורת הסתכלות כזאת יכולה למעשה לנבוע בטבעיות מתוך הצורות שכבר הצגנו . בשני הפרקים האחרונים דנו בדרכים שבהן גם תרגול האניצ'ה וגם תרגול הדוקהה תורמים לחשיפת הריקות של העצמי . אבל בנוסף למה שהוסבר שם, כשאנחנו מתרגלות אותם אנחנו אמורות להבחין גם בהיבט נוסף של שמיטת היאחזות : תרגול של צורות הראייה של אניצ'ה ודוקהה מוביל באופן טבעי להפחתה, באותו רגע, של רמת ההזדהות עם המצרפים כ"אני" או "שלי" . ואז לפחות חלק מהתופעות ייתפסו אחרת, מותרות במידת מה מכבלי הניכוס האוטומטי שלהן לעצמי . שחרור כזה של הזדהות יכול להתרחש גם כשאיכויות כמו מטא, סמדהי או תשומת לב קשובה הן חזקות, ולמעשה בכל תרגול שמערב מידה כלשהי של עמעום ההיאחזות . בזמנים כאלה, במקום שיופיעו כרגיל כ"מי שאני" או "שייכות ...
אל הספר