222 ראייה שמשחררת הרחבה קלה שלו . תופעות הן דוקהה, כלומר ב ל ת י מ ס פ ק ו ת, בין השאר כיוון שהן ארעיות, סופיות ולא אמינות . נהדרות ככל שיהיו, הן לא יכולות לתת סיפוק או הגשמה קבועים . כשאנחנו מחזיקות ביציבות צורת הסתכלות שרואה תופעות כ"בלתי מספקות" מרגע לרגע, ההיאחזות נשמטת במידה מסוימת . כלומר, היא מתרפה ומשתחררת במידה מסוימת ממש באותו רגע . לפיכך, תרגול מכוון כזה של ההשקפה על תופעות כ"בלתי מספקות", מכיל במובלע את הסבטקסט : "כי הן חולפות" . בדיוק כמו עם שאר המאפיינים, כדי לשמש ביעילות כצורה של שמיטת היאחזות, צורת הראייה הזאת חייבת לשמש אותנו במדיטציה . זו לא עמדה פילוסופית להחזיק בה . בשעת התרגול, ההתבוננות בכל דבר שעולה כבלתי מספק לא צריכה להיות תהליך חשיבה מאומץ, אלא צורת הסתכלות מיידית וקלילה שחוזרת ונשנית שוב ושוב . שווה להתנסות ולבדוק אם יש הרגשה שתיוג שקט ועדין במילים "בלתי מספק" עוזר לתמוך בצורת ההסתכלות הזאת . את הקול הפנימי הזה אפשר לכוון לעתים לעבר תופעה יחידה שתשומת הלב מופנית אליה, ולפעמים, כשהוא נקשר אל תפיסה של חלופיות מהירה, יכול להיות שימושי גם להפנות ולתחזק את התפיסה ...
אל הספר