פרק שביעי: הפיזיולוגיה של השינה והחלום

114 פרק שביעי הגירוי של המתווכים העצביים לרמתם הרגילה, והגדלת מספר החלבונים ( המאפשר למשל שיקום תאי שריר שנפגעו במאמץ גופני במהלך הערות ) . שלבי השינה השינה אינה מצב אחיד והיא כוללת שלבים שונים ומובחנים . חלוקה ראשונית תבחין בין שלב ה"שינה הפעילה" לשלב ה"שינה השקטה", וחלוקה מדויקת יותר תישען על בחינת הפעילות המוחית בעזרת האלקטרואנצפלוגרם ( EEG ) , הרושם את פעילותו החשמלית של המוח . פעילותו החשמלית של המוח נמדדת על ידי אלקטרודות המוצמדות לגולגולת הנבדק . האותות החשמליים ( החלשים יחסית ) מוגברים ונמדדת תדירותם . נהוג לחלק את תדירות גלי המוח לכמה טווחים : דלתא ( 0 – 4 הרץ ) , תטא ( 4 – 7 הרץ ) , אלפא ( 8 – 15 הרץ ) , בטא ( 16 – 31 הרץ ) וגמא ( מעל 32 הרץ ) . את מיקומן של האלקטרודות מסמנים לפי האזור המוחי שמעליו הן ממוקמות : ( F ) Frontal — באזור הקדמי, ( T ) Temporal באזור הצדי, ( C ) Central באזור המרכזי, ( P ) Parietal באזור הקודקודי ו- ( O ) Occipital באזור העורפי . ספרה לא זוגית מציינת את צדו השמאלי של המוח, ספרה זוגית את צדו הימני ואילו האות Z את קו האמצע . במהלך השינה משתנה פעילותו ...  אל הספר