21 הקשבה לצעירים, ושהדבר אף מעוגן במדיניות מחייבת . אם השאלות נענות בחיוב, עולים מתווי המדיניות לשלב השני ( סיוע לצעירים ) ושוב מעידים על הנכונות, הפעילות ומידת המחויבות שלהם . לפי דגם זה, רק כאשר מתווי המדיניות עוברים מהשלב השלישי ( לקיחה בחשבון של עמדת הצעירים ) לשלב הרביעי ( עירוב הצעירים בהתוויית המדיניות ) , מתקיימת רמה מינימלית של שותפות . הדבר מודגש בנקודה האדומה המצוירת באיור ( איור 3 ) . אם נבחן את הדוגמאות שנסקרו בפרק א’ לנוכח דגם זה, נראה כי המכשלה המרכזית היא בדיוק בנקודה שבה סימן שייר את רף המינימום : המעבר בין המחויבות לקחת בחשבון את עמדות הצעירים לבין הנכונות לשתף אותם בתהליך קבלת ההחלטות . איור 3 : מודל נתיבי השיתוף של שייר לפי 2001 Shier, האם אתם מוכנים לקחת בחשבון את עמדותיהם של ילדים ? האם תהליך קבלת ההחלטות שלכם מאפשר לכם לקחת בחשבון עמדות של ילדים ? האם קיימת מדיניות המחייבת לתת משקל מספק לעמדותיהם של ילדים בתהליך קבלת ההחלטות ? האם אתם מוכנים לאפשר לילדים להשתתף בתהליכי קבלת החלטות ? האם קיים נוהל שבו ילדים יכולים להצטרף לתהליכי קבלת החלטות ? האם קיימת מדיניות המח...
אל הספר