ב. תביעה לשלטון הגמוני בתוקף טענת חזקה

106 פרק חמישי 88 ההבדל העיקרי בין שתי שיטות המשפט הללו היה בשאלתהנכס ( iusta causa ) . טיבה של תביעת החזקה . המשפט העברי הכיר בה רק כאמצעי הוכחה, המשחרר את המחזיק במקרקעין מהצגת ההוכחות שרכש אותם כחוק כאשר התעודות על הרכישה אבדו לו . המשפט הרומי, כנגד זאת, הכיר בתביעת usucapio כבעלת ערך חיובי המקנה זכות בעלות למחזיק, או, במקרה של תביעה על סמך longi temporis praescriptio , בעלת ערך שלילי המבטלת את זכותו של כל אדם אחר לטעון לבעלות על הנכס . בשיטות המשפט האזרחי שנהגו במזרח הקדום כמעט שאין למצוא התייחסות לתביעות טריטוריאליות על בסיס טענת 'חזקה' ( possession ) . תביעה כזו הוכרה אמנם, לפחות על ידי המשפט האזרחי הבבלי, כבר בתקופה הבבלית הקדומה ( מאות 89 אךכ ' – י"ז ) , כפי שמעידה קבוצה קטנה של תעודות המתייחסות לתביעות כאלו . תעודות אלו אינן תורמות תרומה ניכרת בשאלת הדרישות שנדרשו למלא תביעות כאלו . במרבית המקרים המתועדים בתעודות אלו לא צוין במפורט משך הזמן שבו הוחזקו המקרקעין שבנידון, וכל שנאמר בעניין זה היתה הקביעה שהנכס הוחזק 91 90 רק בתעודות מועטות ביותר ישנו אזכור מפורש למשך הזמן . "מאז זמ...  אל הספר
מוסד ביאליק