ביני לבין העולם — צווישן מיר אוּן וועלט | 241 בשורה זו מבקש השל להבהיר מהו מקור המאבק מבחינתו . לדבריו, הוא נאבק נגד "כיסופי מוות" . כיסופים אלה הם הכמיהה הבוערת בלבו שונה מה"כמיהה" שבערה בלב אבותיו . בשורה האחרונה הוא מבהיר, לקורא ובעיקר לעצמו, מה נגרם בגלל המאבק . הוא טוען שעמדתו הנחרצת היא מקור הבכי העמוק והחזק של אמו . בכי שמכאיב לא רק לאמו אלא גם לו . הדו - שיח המכאיב רק התחיל ולאחר שהשל הצעיר הבהיר את מניעיו, אמו פונה אליו בעדינות ואומרת : אוּן רעדט צוּ מיר געטריי אוּן צאַרט : ושחה לי, נאמנה ועדינה : פאַרוואָס דען איז דיר נישט געניקמדוע אם כן לא די לך צוּ זיין אַבּלאט אין גרויסן פרילינג ? להיות עלה באביב הגדול ? פוּן יעדער רגע זייגן גליק ? מכל רגע לינוק אושר ? אין אפשרות לדעת אם שיח מעין זה התקיים, אבל סביר להניח שהשיר משקף דברים שנאמרו או נרמזו בצורה זו או אחרת . דברי השל בבית הקודם היו חריפים, אולי חריפים מדי, ויכלו לגרום לתגובה סוערת . הרי השל התייחס לעולם של אמו ולשאיפות הרוחניות שבו בביטול . מבחינתו עולם זה הוא נחלת העבר . הכמיהה הרוחנית של אבותיו מתה . לא מדובר כאן בוויכוח ...
אל הספר