לשאת עדות — עדות זאָגן | 229 השל מהרהר על העבר ומתאר עצמו כשעון צעיר . שעון צעיר זה מכוון, זריז ומהיר תפיסה . אין הכוונה שבזמן כתיבת שורות אלה אינו צעיר, אלא שכעת הוא בוחן ברטרוספקטיבה את דרכו . השל מתאר עצמו כנער צעיר בעל קצב ברור וחד . קצב המניע אותו לקראת השגת מטרותיו . שעון, ובמיוחד שעון חדש, מתקתק על פי סדר קבוע ללא הפסקה אלא אם מתרחשת תקלה . נער זה מתקדם צעד אחר צעד למימוש רצונו . השל מבהיר בשורה השנייה מה היה רצונו . כנער צעיר היו לו צימאון וסקרנות עצומה לגבי הזמן . לפני כן דיבר השל על "ארמונות בזמן" בצורה ביקורתית, כי היושב בארמונות אלה הוא אותו אל עשיר . אף כאן עומד השל להתייחס לאלוהים בצורה ביקורתית, אבל עדיין לא הגענו לכך . כעת מעוניין השל בתיאור עצמו כנער המשתוקק להבין את הזמן, להבין את הממד שבו החיים מתנהלים ; כפי שמתאר השל מאוחר יותר בספרו "השבת", הזמן הוא תהליך נצחי של התחדשות ושינוי, חיים ומוות . ולדעתו עולם נצחי ובלתי משתנה הוא עולם ללא אלוהים . השל עדיין לא הגיע לניסוחים אלה, אבל ה"זמן" כבר מעסיק אותו . כל שעה הוא חושב על הזמן, הצימאון האינטלקטואלי והרגשי לא מאפשר לו ...
אל הספר