האדם הוא קדוש — דער מענטש איז הייליק | 119 אחרון ובו שלוש שורות . שלושת הבתים הראשונים הם, כפי שנראה, קביעה של עובדות שמילאו תפקיד מרכזי בחייו . את העובדות האלה הוא מציג בצורה קצרה, כאילו סופר, וטוען : "בחיי היו אחד, שניים, שלושה עניינים שהשפיעו עלי" . בבית האחרון שלוש שורות, והוא כעין התבוננות, רפלקסיה, על שלוש השורות הראשונות . וברפלקסיה זו יתייחס השל לציפיותיו מעצמו . סביר שבבית הראשון הקצר שבשיר זה מתייחס השל לחוויה שחווה לראשונה בגיל צעיר, כשחי בחצר החסידית של אביו ודודיו . עיני החסידים הופנו בהערצה ובציפייה אל המנהיגים הרוחניים של החצר ואל העלם הצעיר שאמור היה לרשת את מקומם . אף כשהשל כבר לא נמצא בעולם החסידי של ילדותו, עדיין ראה את עצמו כמי שהבריות מצפות ממנו "להאיר" את חייהם . עיני בני אדם מצפות לאור . אין הכוונה ל"הארה" רוחנית, מיסטית או תבונית, מופשטת . הציפייה היא לאור בעולם הממשי . העולם, כפי שיטען במספר שירים, חשוך, והשל מציג כאן את התפקיד שעליו למלא בעולם חשוך זה . הציפייה ממנו ודאי גרמה לו לחץ רב, במיוחד מפני שהשל רואה עצמו מחויב למלא ציפיות אלה ולא יכול היה להתעלם מהן ....
אל הספר