המבעית

האבן והמילה | 222 | הזרה עד אימה, הסוגה האל - ביתית של הספרות . 222 את "האל - ביתי", "מעורר האימה" ( unheimlich ) , מפרש פרויד כזכור כתופעה של חיי הנפש, אפקט של חרדה שמקורה בתחושת החזרה של אותו הדבר, דבר מה מוכר שנשכח ושב כעת בהקשר חדש ומבעית . המבעית הוא דבר מה שהיה "ביתי", מוכר וקרוב, בטרם נדחק ושקע בחביון . בשעה שאותו הדבר שב ונקרא למצבי התודעה, לסיפי הזיכרון, הוא שב באחת מן המודחק ולובש כעת לבוש זר ומבעית . הניסיון האל - ביתי יסודו אפוא בהזרה : המוכר, הביתי, שנדחק ונסתר, חוזר ונגלה כזר להחריד . התחביר של המבעית הוא תחביר הח - זרה . האל - ביתי מקורו בהישנות או בהכפלה של ניסיון ילדות . ולכן הוא לובש לפרקים את דיוקנו של כפיל — דמות מוכרת לשעבר שעיוותי הזמן והמרחב נתנו בה סימנים איומים . והנה, פרשנותו של פרויד לסוגת האל - ביתי מיוסדת חלקית על הארכיב הספרותי של הספרות הגרמנית, כגון מילון האחים גרים וסיפוריו של את"א הופמן . בסיפור הגרמני שב פרויד ומצא עדויות ל"חרדת הסירוס", סוגת הפחד המועתקת לפיגורות כפולות וסתורות ומתבטאת בגוף זר ומעורר פלצות, גוף יצורי, מבעית . צריך כאמור לשער משקעים מ...  אל הספר
מוסד ביאליק