כד ע"ב 43 — כה ע"א 11׀ 245 58 נראה לאחר הצגת הפסולים שנזכרו במשנה וביאורם בפירוט רב לרבות דרך חזרתם, שר' יהודה וחכמים מסכימים לעצם הרשימה אלא שנחלקו בביאורה . חכמים אלו אינם זהים אפוא עם תנא קמא שבמשנה . דברי תנא קמא במשנתנו הם הלכה קדומה שנחלקו בפירושה ר' יהודה, המובא במשנתנו, וחכמים המובאים בתוספתא . לפי זה, ר' יהודה במשנתנו אכן מפרש את תנא קמא של המשנה אלא שהוא חלוק על החכמים שנזכרו 59 אלא שמן התוספתא עולה שמחלוקתם איננה בשאלתבתוספתא בביאור דברי תנא קמא . האסמכתא, שהרי לפי התוספתא ר' יהודה נחלק כאמור עם החכמים ביחס לכל הפסולים, לרבות מי שאיסורו ברור כגון המלווה בריבית . ממילא אין מקום לזהות את החכמים עם ר' יהודה משום ר' טרפון . מחלוקתם היא בשאלה אם פסולי העדות נפסלו בגלל עצם אומנותם השלילית או משום שעליה פרנסתם היחידה . עורך הסוגיה הסבור שמעשה העבֵרה הוא הפוסל לעדות, נאלץ לצמצם את דברי ר' יהודה למשחק בקוביא בלבד, ולבאר את מחלוקתו עם החכמים כנובעת משאלת האסמכתא . כדי לקיים מחלוקת זו יצר העורך את הקישור בין דברי החכמים בברייתא לדברי ר' יהודה בשם ר' טרפון, וקישור זה יצר את הקשיים שציינ...
אל הספר