מחשבת המקור | 115 ליצחק למדן, שראתה אור בשנת 1927 — אלה היו 'צלילים חדשים' שהקורא העברי בן הזמן 'הרגיל את אוזנו' אליהם, כמו שכתב כעבור שנים אחדות יהושע 2 פרידמן, עם הופעת ספר השירים השני של שלונסקי, 'אבני בהו' . באביב 1925 , כשנה לאחר בואו של ביאליק לארץ ישראל, עקר גם שניאור מברלין וביקר לראשונה בארץ . הביקור היה קצר, ואחריו מיהר לשוב לאירופה . חודשים ספורים אחרי שובו לפריז, ב- 18 בספטמבר 1925 , התוודה במכתב לידידו לוין קיפניס כי הוא חש 'חולה ורצוץ' לאחר הביקור בארץ, 'ולהתחיל במלחמת הקיום מאלף בית אחרי עבודה ספרותית של עשרים וחמש שנים זהו 3 דבר לא לפי כוחותיו של אדם כמוני, ואפילו לפי חזותי "שמשון הגיבור" אני' . הדברים יועדו דווקא לקיפניס, שהיה כזכור מעורב בהפקת הכינוס הברלינאי . הוא האדם שהיה עשוי להבין אולי יותר מכול לליבו של שניאור באותה עת ולהכיר במשמעות האומדן של אותן 'עשרים וחמש שנים של עבודה ספרותית' שקובצו יחד באותו כינוס . בהמשך המכתב הוסיף שניאור כמה מילים על רשמיו מאנשי הספרות העברית בארץ : את אשר יגורתי בא : הספרות נמצאת בידי דיליטנטים, סופרים לאחר ייאוש [ . . . ] כיוון שאדם...
אל הספר