דיון וסיכום

222 רעות איצקוביץ'- מלכה אסף שפירא בדומה לכך, רפורמה ביוזמה ממשלתית ולא ביוזמה פרטית מקילה לאין שיעור את ההתמודדות עם חסמים פרוצדורליים "רגילים", הקשורים לצורך לזכות ברוב בכמה זירות פרלמנטריות, למנוע את קבורת הצעת הרפורמה בוועדות ולקדם ולזרז את הליך החקיקה המורכב . קשיים אלו כלל לא מתעוררים כאשר מדובר ביוזמה של הממשלה, אך זה לא התרחש בישראל . גם כאן יש יסוד סביר להניח שהחסמים הפוטנציאליים - החשש ממשבר קואליציוני מצד המפלגות החרדיות, הקשור כמובן גם הוא לחסמי המסורת הפוליטית והמבנה החברתי - הם שמנעו מממשלות ישראל לאורך השנים לחרות על דגלן את השוויון המגדרי בפוליטיקה . קרוב לוודאי שגם הכלים ששימשו את המדינות שנבדקו להתגבר על חסם המסורת הפוליטית אינם ניתנים ליישום בישראל . למרות ההצלחה המרשימה, שהודגמה במקרה הצרפתי, להתגבר על חסם זה באמצעות מסגור מחדש של הרפורמה ככזו התואמת את המסורת הפוליטית ולא סותרת אותה, יש לזכור שהמסורת הרפובליקנית בצרפת לא הסתייגה באופן עקרוני מייצוג נשים בפוליטיקה, אלא רק מהבטחות הייצוג . ברור שמסגור מחדש של הבטחות הייצוג באופן שיעלה בקנה אחד עם מסורת פוליטית המתנגד...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד