22 | שמונה שנים שלטנו המיקום היה הולם : כיתת לימוד, מקום שבו נחלתי את הכישלונות וההפסדים שהכי קשה לי לשכוח . בכיתות הלימוד של נעוריי, מאז ומעולם הייתי "הפרעת התנהגות", אחד שצריך "להשתפר", שלא מצליח "לממש את הפוטנציאל שלו" . שאלתי את עצמי אם משהו לא בסדר איתי, אם איזה נזק מוחי מאלץ אותי לצבוע מחוץ לקווים . כל החיים שלי הרגשתי כישלון - בקושי גמרתי חטיבה, העיפו אותי מהתיכון, נשרתי מהלימודים באוניברסיטה . למדתי להחזיק את הראש מעל המים הסוערים תמיד . אבל הפעם הרגשתי שאני טובע והפעם ידעתי שלא אטבע לבד . קניאטה ואני כבר היינו יחד תשע שנים, וכל אותה תקופה לא הצלחתי להתייצב על הכנסה משמעותית . עסקתי בכתיבה והרגשתי שאני חלק ממסורת שראשיתה בזמנים שידיעת קרוא וכתוב היתה, בשביל שחורים, סממן של מרי . האמנתי, באופן אבסורדי משהו, שהיא עדיין כזאת . וכך הפקתי משמעות רבה ממלאכת הכתיבה . אבל לא יכולתי לשלם שכר דירה עם "משמעות רבה" . לא יכולתי ללכת למכולת עם "משמעות רבה" . עם "משמעות רבה" נכנסתי למינוס בבנק . עם "משמעות רבה" נכנסתי לחובות אשראי והבאתי על עצמי את מס הכנסה . תוכניות פרועות ומופרכות נגלו לפני...
אל הספר