398 ביותר — כמה מקלות ויתדות, שגם עבורם לא היה עלי להרחיק לכת . זו היתה 1 עבורי חוויה מכוננת . תשע שנים מאוחר יותר יצאנו שוב לטיול רגלי ארוך בארץ . הלכנו מעמק האלה לגליל . הפעם כבר היינו משפחה עם שני ילדים . חלמתי לחזור על החוויה של הטיול הראשון . רציתי שוב לשבת זמן מה בחברתה של בעלת מלאכה וללמוד ממנה . במיוחד התעניינתי בקליעה בקש החיטה, שידעתי שהיתה מלאכה נפוצה ביותר בעבר ושנשים רבות עסקו בה . אבל בכל הכפרים בהם עברנו, גם כאלו שטבקות צבעוניות נתלו בהם במרפסות הבתים לקישוט, נאמר לי שאין עוד אף אחת העוסקת בזה . "בָּטָלוּ" — הפסיקו . הזקנות מתו, הצעירות לא המשיכו . כפר אחרי כפר — זה מה ששמעתי, באותן המילים . בסופו של דבר, החיפוש הניב את המפגש עם בנות משפחת חסון בשפרעם, מהן למדתי את קליעת המושט, ואת המפגש עם ח'אולה אבו אל היג'א, שלימדה אותי את הקליעה בקש החיטה, כמתואר בספר זה . באותו טיול התחילה לחלחל אלי ההכרה שאותן מלאכות, שהיו נפוצות מאוד בארץ עד לפני דור או שניים, הולכות ונעלמות ממש עכשיו . החלטתי שלא מספיק רק להצטער על כך, אלא שאני חייבת לעשות משהו ממשי כדי להציל לפחות חלק מן הידע . ...
אל הספר