290 בגומא צפוף ובגומא ארוך, ובעצמי השתמשתי בהצלחה גם בגומא הפרקים . המחצלת שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל מאזור הירקון היתה קלועה מסוף . הסוף חלש מהגומא ומתבלה מהר ממנו, אך ברוב המקומות הוא נפוץ יותר . על המחצלות הקלועות מזְבֵּיבֶּה ( ראו בהמשך ) נאמר לי לא אחת ש"הן מחזיקות מעמד גם מאה שנים" . . . משום כך קליעת מחצלת כזאת לא היתה פעולה שגורה, ומרבית הנשים שארגו מחצלות לביתן לא עשו זאת פעמים רבות בחייהן . הנשים הבדואיות נהגו לקשט את המחצלת בפסי רוחב מחומרים אחרים או לשלב בה גדילים צבעוניים כדי להוסיף לה צבע ועניין . לראשונה נתקלתי במחצלת כזו בביקור אצל זָהְרָה סַוָּאעֶד, מזקנות הכפר הבדואי חֻסֵינִיָה במרכז הגליל . היא הראתה לי שתי מחצלות שקלעה אך היתה חולה ולא יכלה ללמד אותי את הקליעה . בניסיונות למצוא אישה שתוכל להנחות אותי במלאכה הגעתי בשנת 2007 לאֻם חֻסֵין, וממנה למדתי . אֻם חֻסֵין, בת שבט הסַוָּאעֵד, גדלה בכָּמָאנֶה, על הר כמון, והתחתנה בחֻסֵינִיָה, שם גרה מרבית חייה . כשפגשתי בה היא היתה אחת מזקנות הכפר . היא היתה בעלת ידע רב במלאכות שונות, אופקיה היו רחבים והידיעות שלה חרגו מעבר למצוי ...
אל הספר