276 קשירת הגומא הקצור לשם השטתו . השטת הגומא כדוברות . מאחור נראות תפרחותיו הגדולות של גומא הפפירוס . 277 הגומא חזק מן הסוף, וגבעוליו עבים ממנו במידה ניכרת . לפני האריגה צריך היה לפצל אותם לשתיים או לשלוש רצועות . עלי הסוף דקים יותר, והיו נארגים בזוגות . אני מניחה שבכל כפר השתמשו בחומר שהיה מצוי בשפע בקרבת מקום, אף כי צילומים בהם נראה הגומא כשהוא מועמס על גמלים מלמדים שהגומא היה נלקח גם למרחק . נשים בדואיות בחולה נושאות את חומר הגלם ( סוף או גומא ) לכפר . קשירת גומא על גבי גמלים להובלתו . 278 פיצול הגומא 10 הגומא היה מונח לייבוש, ולפני שעבדו בו היה צורך להרטיבו שוב . ברסלבסקי כותב כי נשות החולה כינו בשם סִלְף ( אין ניקוד במקור ) את גבעולי הגומא הירוקים, ובשם חָאיֶל את הגבעולים היבשים . אנחנו לא שמענו שמות אלה . לפני האריגה פיצלו את הגומא לרצועות צרות יותר . פעולת הפיצול נקראה "תַמְשׁיג" או "תַשְׁריח" ונעשתה כך : שני אנשים יושבים על הארץ זה מול זה, ושניהם אוחזים בגבעול הגומא . האחד נועץ סכין או מרצע בלב הגבעול, קרוב לחלק העבה יותר שלו ( המכונה ראש ) . הוא מחזיק כל אחד משני החלקים שנוצרו...
אל הספר