260 חידת הסִעֵד העובדה שהיום לא ניתן לראות את בעלי ובעלות המלאכה במלאכתם, אלא רק לשחזר אותה מן הזיכרון, יוצרת צורך לחפש ולזהות גם את הצמחים בהם השתמשו בעבר . הנה סיפור, הממחיש עניין זה : בשנת 2006 גרנו בקיבוץ לוטם שמעל ואדי סלאמה — נחל צלמון . גרנו בשכנות למספר בתים של משפחות בדואיות משבט חמדוּן . אם המשפחה, קשישה בת 103 בשם פטמה, גדלה במקום מאז ילדותה . היא היתה אז במצב בריאותי מצוין, ומדי פעם ישבנו לשמוע את סיפוריה . בנערותה, כך סיפרה לנו, חיזר אחריה פלאח מדֵיר חנא — הכפר השכן . פטמה ( שניחנה בקול נפלא גם בהיותה בת 103 ) היתה יוצאת למרעה ושרה . יום אחד אותו פלאח התקרב אליה כדי לשמוע את שירתה, ואז היא קפצה עליו, קשרה אותו וגררה אותו לבית אביה, שם חטף מכות נמרצות מאביה ומאחיה, שלימדו אותו כי אין זה יאה שיחזר אחר בדואית מכובדת . "ומנין החבל לקשירת הפלאח ? " שאלתי אותה . "מה זאת אומרת ? " היא ענתה, ושמה את כפות ידיה זו על זו תוך שהיא עושה תנועת פיתול . "אני הכנתי אותו בידי, כמובן . " "מאיזה חומר ? " שאלתי . "מסִעֵד," השיבה . "ומנין הסִעֵד ? " הוספתי לשאול . "מוואדי סלאמה, כמובן," היא ענת...
אל הספר