סיכום 305 והוא עצמו אימץ בחום את הרעיון שהמדען הוא ׳חלוץ אמתי׳ אשר בנאמנותו למדינה שוקד על הישרדותה ומספק לה מנגנוני פיקוח ויכולת התארגנות לנוכח המודרניזציה המואצת . כפי שעלה מהמחקר הזה, בצמיחתה המהירה, הן במספרי הסטודנטים והן במגוון התחומים הרחב שבהם התמחתה, הייתה האוניברסיטה למוסד הדומיננטי שתמך בכינונו ובהרחבתו של המעמד הבינוני העירוני החדש, מעמד אשר נספג במהירות במנגנוני השלטון ובמפעלים הכלכליים שבידי המדינה, ההסתדרות או הסוכנות היהודית . נקודה מרתקת בהתפתחות ההשכלה הגבוהה בישראל הייתה הצלחת האוניברסיטה העברית לשכנע את ראשי השלטון בכך שהמבנה של אוניברסיטת מחקר מקיפה הוא הדגם היעיל, הנכון והראוי לקידומה של השכלה גבוהה בארץ . כאשר גברו המגמות וגדלו הצרכים שעודדו הקמת מוסדות חדשים להשכלה גבוהה, הדגם הדומיננטי של האוניברסיטה העברית היה לדפוס שאותו חיקו והטמיעו, כמובן מאליו שאין להרהר אחריו, כלל המוסדות החשובים האחרים – בר-אילן, תל אביב, חיפה ובאר שבע .
אל הספר