אוניברסיטת-אֵם 298 ההכרה כי המרכז הפוליטי מעוניין להתמיד בשיתוף פעולה אידיאולוגי וכלכלי עם הקהילות היהודיות בעולם באמצעות מעורבותן בחבר הנאמנים, אולם מתוך הגבלת סמכות התערבותם השוטפת בענייני האוניברסיטה . במילים אחרות, חבר הנאמנים יהיה האחראי העיקרי לתקציב הפיתוח, בעוד 30 שהממשלה והאקדמאיים יהיו אחראים במשותף לניהול התקציב השוטף . אחת התוצאות הנלוות של מבנה זה הייתה שחבר הנאמנים המשיך לכאורה לעמוד בראש הפירמידה הניהולית, עובדה שהייתה המאפשרת לשותפים היהודים שאינם אזרחי ישראל את היכולת לקבוע מדיניות אקדמית שאינה תואמת את צורכי הממשלה והציבור בישראל . הדגם הדואלי של נשיא ורקטור נועד לחסום אפשרות כזו . לפיכך נמצא בחוקות של כלל האוניברסיטאות בישראל סעיפים בעלי אופי הצהרתי המציגים את חבר הנאמנים כמקור הסמכות לפעילות האוניברסיטה, ולצדם סדרת תקנות המגבילות את אותם חברים בחבר הנאמנים שאינם אזרחי ישראל . חוקת האוניברסיטה העברית שפורסמה בדצמבר 1965 ב רשומות – קובץ הפרסומים הרשמיים של מדינת ישראל – קבעה שלוש רשויות ניהול מרכזיות : חבר הנאמנים כרשות העליונה של האוניברסיטה, לצדו הוועד הפועל שהרכבו ...
אל הספר