ב. "וְאִם דּוֹר עָם זֶה יְאַכְזֵב — נֶצַח יִשְׂרָאֵל יְשַׁקֵּר!" — הזעם

250 ספר העמודים בְנוֹפָם / וְצָחֲקוּ לְתוֹךְאֶגְרוֹפָם . . / כִּי מַה לָּהֶם-שָׁם לָכֶם-פֹּה ? עֲזוּבֵי הַבִּינָה ! " ( "האותות והתפלה על הנס", ח : 15 ) . שני הגורמים המהווים, אם כן, בסיס לפער שבתפיסת המציאות בין המשורר והעם הם היחס אל חיוניותו של הקרב ושאלת ההסתמכות על הגויים בענייני כלכלה, תרבות וחברה . הפער הזה מצביע על חריגותו ובידולו של המשורר, ומתוכו הוא יוצא במסכת של נבואות זעם שחושפות צעד חדש בתהליך . במחזור השירים "מתוך המסכת : תקיף השכל בצואר הבקבוק" ( ח : 18 - 25 ) , שפורסם ערב פסח תשי"ד, מתחיל אצ"ג לצייר תמונות של חורבן, שמקורן בנכונות העם להסתפק בגבולותיה המצומצמים של הארץ, המדמים אותה לצוואר בקבוק ובנטייה המסוכנת בעיניו להידמות לעמים האחרים ולהסתמך עליהם, להטיל יהב על מדינות העולם בכלל ועל אמריקה בפרט, לנסות לפטפט בלשונות העולם ולהמיר "יִקְרַת יְרִיעוֹתָיו אֱמֶת-מִסִּינַי-עַד-הֲלוֹם / חָכְמַת גְּוִילִים קַדְמוֹנִים — בְּגִלְיוֹנִים-אֱוִילְיוֹנִים" ( ח : 21 ) . הנטייה הזאת מסמנת את החורבן, שאותו ממחיש המשורר בתיאור בואם של נמרים ואריות אל הרי ירושלים, "וְנַהֲמוֹת חַיּוֹת ו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

עמותת הילל בן חיים