ה מָי ֶחש ר וִיִָיר ָיר הִאש יִׁשר ְו הר ח השליחות 167 ולריבונות ובתוך כך תמנע את השקיעה ביגון הפרטי . הוא האמין כי רק ׁ הניגון, או המעשה הפואטי הננקט על ידו, יכול להביא להתערבות במה שהוא מכנה המהלך היהודי הגדול, המהלך הדטרמיניסטי, ורק מעשה כזה יכול לקרב את הנס . הוא לא נרתע מלבחון את כלל היבטיה של השליחות הציבורית הלאומית ולקח על עצמו להיות בא כוחו של הציבור בפני האל, ומתוקף תפקידו זה אף העז להטיח בו את ביקורתו . עם זאת, הוא חש מראש כי פעולתו הציבורית נועדה לכישלון, וכי פניותיו אל הקהל עשויות ליפול על אוזניים ערלות של קהל אדיש . נאמנותו לשליחותו הציבורית עשויה היתה להעמידו, אם כן, בסיטואציה סיזיפית . לפיכך עיקר מאמציו הופנו לטשטש את קול הכאב הפרטי ולהדגיש אלמנטים ציבוריים . משום כך, לא ייפלא, שכאשר פתח את ספרו לאחר חטיבת המבוא בשיר "לִתְפִלַּת הָעֶרֶב" ( ה : 41 - 42 ) וניסה לתת מעין הקדמה לתכניו של הספר ולרעיונותיו, התמקד בעיקר בתכנים הציבוריים הלאומיים ופחות בכאב האישי . השיר מתמקד בניסיונות להבין את מהלכי ההיסטוריה היהודית, לתאר את אימי החורבן, לבטא את הכאב ולהתפלל על הנס . השיר פות...
אל הספר