114 "רחובות הנהר" : משורר, נביא, שליח 59 שבה הדובר חש שהוא מסתובב בעולם שבו יש משגיח , יש שרואה אותו . החוויה הכמו נבואית, זו המצויה בין השיר לחלום ולחזון, מתעוררת כמענה לניסיונו כמשורר להתמודד עם אבלו הפרטי, כאדם שנאלץ לחיות בעולם שניטלו ממנו מאורותיו וכיהודי המצוי בקץ ההיסטוריה . במהלך אמביוולנטי, שבו החיבור של המשורר עם מקור החיוּת מחייב גם מהלך של התאיינות וכיליון, הוא מביא את עצמו, כמו העוף העף אל תחתית חשכה, כמו עץ הנמלט מן החורש "וְאִקְלַע עַד נָהָר . . " ( ה : 85 ) , אל החוויה המכוננת שלו כמשורר : אל הנהר בו עומדת אמו וידיה פוכרת . ואולם שם "אֲנִי חוֹלֵץ מִנְעָלַי כְּאָבֵל, אוֹ כְאִישׁ בָּא עַד תְּהוֹם / וְלֹא יֵרֵד עוֹד לֵלֵךְ, כִּי כָאן קֵץ מַהֲלָךְ" ( ה : 85 ) . בכך מתמצות שלוש החוויות הקשורות בנימי נפשו, החוויה האישית — היא האבלות על אובדן הבית והמשפחה, החוויה האנושית — היא החוויה הקיומית האקזיסטנציאלית המבטאת את התחושה של אדם העומד לפני התהום, והחוויה היהודית — היא החוויה המעמידה את היהודי ב"קץ המהלך" היהודי הגדול, כלומר בשלב האחרון של המתכונת האלוהית הדטרמיניסטית . מתכונת...
אל הספר