3. "יָשָׁן זֶה הַשִּׁיר וְעָצוּב זֶה הַשִּׁיר" — תפקידה של השירה

80 הבח ל ֵנֵבה" ע" בב, נללכ, "ולח במחזור "ארבעה שירי בינה" עולה נימה המתאימה לרוח תקופת השנה שבה נתפרסם, כלומר ערב צום י"ז בתמוז וימי בין המצרים . כשם שלימי בין המצרים ולמוֹעדים הקושרים אותם, י"ז בתמוז וט' באב, נוצר מעמד א-היסטורי במובן זה שהם מוּעדים לפורענות ומציינים אסונות לאומיים 22 כך גם המשורר תופס את עצמו כמי ששר מתקופות היסטוריות שונות, מתוך חוויה על-זמנית, א-היסטורית, שרוי בין מאורע אסוני אחד למאורע אחר ואוצר בישותו את אימתם . הוא פותח בשירים אלו פרספקטיבה היסטורית רחבה מאוד, למן ראשית היסטוריה היהודית ( ב"שיר גזע אברהם" ( ה : 33 ) ) , דרך ימי מלכות שאול ודוד ועד לאחריתה המיוחלת, ימי המלכות המחודשים . המשורר מציג עמדה דטרמיניסטית ולפיה "מִיוֹם שֶׁנִּצַּחְנוּ אֶת טֶבַע הָאֵשׁ וְהַמַּיִם [ . . . ] הוֹלֶכֶת אַחֲרֵינוּ הָאֵשׁ : לְתָפְשֵׂנוּ בְּבֵין הַמְּצָרִים" ( ה : 33 ) . האנאפורה הפותחת את בתי השיר מזכירה את רצף 23 ומעניקה ממד אסוני לדברים . לכך נוסף עוד היבט טרגי, אגדות החורבן ולפיו אין המשורר מתאים לדורו, שיריו המעלים בהווה זכר הוד קדומים אינם נשמעים, אינם מובנים . המשורר בוח...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

עמותת הילל בן חיים