לש האט וש וה דִע ֵשכ"ּוֵ ׁה לבה ל ֵר יִׁשְה ז ֵאעוֵֵך כְל "וֵע" בב 67 למימוש חיי עבודה והקשר לאדמה . עוד עולה מהשיר, שחולשתו הפיזית של ישראל בגולה היא מצב קיומי טבעי, שאיננו כרוך במחדל, שכן את כוחו בגולה הוא אמור לשאוב ממקור האדנות בארץ ישראל . הביקורת שעולה בשיר מופנית כלפי העם שלא הצליח לשמר לא את האדנות ולא את הכוח בארץ ישראל . בהקשר הזה רואה המשורר כיצד השירה הופכת בידיו לכלי הנוסך תעצומות, כוח פיזי וחוסן של אדנות בלִבּוֹת מי שכבר שְׁכָחן, והיא גם מסייעת בהכנות לבוא הגאולה או למימוש המלכות בארץ . במובן זה סבור המשורר כי לשירתו חשיבות במישור הציבורי הלאומי . הוא הופך את רעידת האדמה שבלבו, את הזעם שבו לשיר של מרד, גבורה ואדנות, כלומר לכוח לאומי . כך משמשת דמות המשורר בשיר הזה כדמות המייצגת בעיניו את העם היהודי, שחוותה את הגורל היהודי לדורותיו, ושבאמצעות יכולותיה הפואטיות יכולה להצביע על המפנה הדרוש לכיוון היציאה מגלגל ההיסטוריה היהודית או השבתו אל מסלול תנועתו משכבר הימים . גם אם בקריאה ראשונה נראה שעיקר המשמעות של השיר היא ציבורית, הרי שקריאה נוספת תחשוף את היסודות האישיים המשוקעים ...
אל הספר