א. אורי צבי גרינברג שב אל הזירה הציבורית

14 שָׁם מִלִּים נִשְׁתָּקוֹת קשייו העצומים של הקיום תובע מן הפרט להמשיך ולחיות את חייו . ביום 24 באוגוסט ,1945 חודש וחצי לאחר פרסום השיר "לישיבה של מטה", התפרסם בעיתון הארץ השיר "כי זה כבר בכי" ( ה : 75 ) . השיר עוסק בחוויית השבר והחורבן באירופה . מתוארת בו היקיצה מחלום החיים כתיקונם, חיים פסטורליים כמעט, אל מציאות ההרג והרצח . הדובר, שדבריו נמסרים בגוף ראשון רבים, ובעצמו הוא אחד מן הפגועים, מציע 5 נדמה, את הדרך הטובה ביותר בעיניו להתמודדות עם האובדן — הבכי . שאצ"ג ראה טעם שדבריו אלה יפלו על אוזני קהל רחב ככל האפשר, ועל כן פרסם את שירו זה, כמו גם את רוב השירים האחרים שיכוננו את 6 במוסף הספרות של עיתון הארץ הבלתי מפלגתי, ספרו רחובות הנהר , 7 את שיריו פרסם בהתמדה ( אמנם לא שהיה מקובל גם על חוגי השמאל . מדי שבוע ) ובכך חזר קולו ונשמע מעל במת העיתונות . אלא שלהבדיל מפרסומיו בטורו "מגילת הימים ההם" ( טז : 115 - 192 ) בעיתון דבר של שנות העשרים וממאמריו בעיתונים היידיים בווארשה, די וועלט ו דער מאמענט של שנות השלושים, נמנע עתה מלפרסם דברי פובליציסטיקה והסתפק בדברי שירה . אפשר לראות במעשה זה של...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

עמותת הילל בן חיים