הפרודיה על המודרניזם ועל אלתרמן

57 ייתכן שיראת המשוררים הגדולים והצורך בהתמודדות עם מורכבותם מיתנה במשהו את הפרודיה האבידנית . עם השתחררותו ההדרגתית של אבידן מצילם של המשוררים הגדולים, תהליך שהחל ב בעיות אישיות והסתיים ב שירי לחץ , פחתו האיפוק והרמיזה בתוך התבנית הפרודית ושירתו נעה אל מפגש פרודי גלוי ומפורש עם מספר רב יותר של משוררים וסופרים . במקביל התפתח הממד האוטו-פרודי בשירתו המאוחרת, ובמיוחד ב תשדורות מלוויין-ריגול וב ספר האפשרויות — שירים וכו' , כביטוי לשילוב המשחק בין האדרה עצמית לביקורת עצמית . בשלב האחרון של שירת אבידן המוקדמת מתפתח יחס פרודי עמוק ומורחב גם עם יוצרים ויצירות אחרים באמצעות מחזורים ארוכים ומפותחים יחסית ( "לוליטה", "כחול הזקן", "ציפור האש", אבידן 1962 ) , אולם בהדרגה העיסוק המורחב והמעמיק ביוצרים וביצירות אחרים מצטמצם לאזכורים שטחיים . ברוב המקרים אבידן מתייחס אל יוצרים ויצירות אלו באופן מטונימי . הם מופיעים באופן פמיליארי ומנמיך בשירים כאזכור של מותג מוכר ( "עַיֵּן קוֹנְרַד לוֹרֶנְץ, אִישׁ טוֹב וְדֵי רַכְרוּכִי", אבידן ,1973 עמ' 98 ) . שורות פרודיות ומקניטות אלה מבהירות, הפוך על הפוך, עד כמה ...  אל הספר