עוללות מתנגדי רודקינסון: וינה

פרק ראשון : שבחי רודקינסון 77 ( שבהם נרחיב בהמשך ) . 169 את הספר הקדיש רודקינסון ללאופולד צונץ מתוך תקווה לחזק את דימויו ואת קשריו והוא צירף אליו כמה מכתבים שכתבו לו דוד סלוצקי, מוריץ לצרוס ואחרים . בשולי המכתבים צירף גם מענה לדברי הביקורת העוקצניים והחריפים על ספריו העבריים הקודמים . אחד מתומכיו הרחיב כאן בדברי חיזוק שלא יכנע ל"קנאים" החפצים לפגוע בו והוסיף וטען כי "אם האוטאָדאפע בטלה, דיניה לא בטלו, עוד גם עתה רודפים האינקויזיטאָרין מאחינו את כל הנראים בעיניהם למתקנים או מחדשים באף ובחימה שפוכה" . בהקשר זה הוסיף רודקינסון וכתב על יוסף כהן צדק : "אמנם כבר הראתי לדעתי כי פני ההיפקריט הזה לא יאדימו מבושת גם אם יוכיחו לו שקריו על פניו" ; ואת דבריו סיכם במילים : "הביאו מים, הביאו מים ושפכו על ראש האומלל" . 170 בתקופה זו ניסה רודקינסון להעביר את משפחתו מלונדון לוינה מתוך כוונה להשתקע במקום . במכתבים אל אחיו, ישראל דב פרומקין, היושב בארץ ישראל, סיפר ש"עתה תקוה נשקפה לי לעבוד עבודה תלמודית אצל הפרופ' [ היינריך ] גרעטץ כי אני כותב ענצעקלאפדי מהתלמוד ומלאכתי ישרה בעיניו אבל אין עוד פערלעגער לה...  אל הספר