356 פ ס י כ י א ט ר י ה מ ש פ ט י ת ב י ש ר א ל סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש מאפשר לבית המשפט להחליט בנושא העדר אחריות פלילית ובנושא של העדר מסוגלות לעמוד לדין, וזאת לאחר שקיבל חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם . סעיף זה, בהתאם לסייג אי-שפיות הדעת לאחריות פלילית לפי סעיף 34 ח' לחוק העונשין, מחייב את קיומו של שיתוף פעולה הדוק ויומיומי בין בתי המשפט לבין הפסיכיאטרים . ההתייחסות אל נושא העדר אחריותו הפלילית של חולה הנפש ביחס לעבירות שביצע עקב מחלתו, ראשיתה בחוק הקודם לטיפול בחולי נפש ( שנחקק בשנת 1955 ) , והמשכה בתיקון לחוק הפלילי, שבו הוכנסה גם הגנת ה"דחף לאו-בר-כיבוש" ( הלכת אגרנט ) אל תוך החוק הפלילי . עד אז, הגנת "אי-שפיות הדעת" נקבעה בהתאם לכללי מק'נוטן בלבד : חולה שאינו מסוגל להבין את טיב ותוצאות מעשיו ( היסוד הקוגניטיבי ) . הכנסתה לחוק של הלכת אגרנט בעניין "דחף לאו-בר-כיבוש" מאפשרת כיום לשחרר מאחריות פלילית חולה שעקב מחלתו הנפשית, לא היה יכול להימנע מעשיית המעשה ( היסוד הרצוני ) . בית המשפט הוא הקובע והמחליט בסוגיות אלו, אך לצורך כך הוא נזקק לחוות-דעת פסיכיאטרית, כמשמעותה בחוק ....
אל הספר