פרק שני 144 משרד הבריאות לא החזיק נציגות קבועה בצפון אפריקה ואנשיו לא היו במגע ישיר עם המועמדים לעלייה . עם ראשית יישומה של העלייה הסלקטיבית, בתחילת ,1952 התבצעה הבדיקה הרפואית מרחוק . רופא הקונסוליה הישראלית במרסיי, היחיד שהוסמך מטעם משרד הבריאות לאשר עלייה, קיבל לידיו את תוצאות הבדיקות שערכו רופאים מקומיים במקומות המוצא ועל פיהן אישר או פסל את המועמדים . מצב זה עורר קשיים רבים ובקיץ 1952 הסמיך משרד הבריאות רופאים שישבו בארצות המוצא העיקריות לעלייה — תוניסיה ומרוקו — לבצע עבורו את בדיקת המועמדים . בשני המקרים מדובר היה ברופאים שעבדו קודם לכן עבור מחלקת העלייה . במרוקו היה הרופא ישראלי, ד"ר נתן שניצר, שהגיע בשליחות מחלקת העלייה כמה שנים קודם לכן, ובתוניסיה הוסמכו זוג רופאים מקומיים, ד"ר שולמית וד"ר אנדרה טייב . את משכורתם של הרופאים מימן משרד הבריאות ואת הוצאותיהם השוטפות — מחלקת העלייה . 114 בהתאם לתקנות הסלקציה הוענקה לרופאים אלו זכות וטו על אישורי העלייה ובלא חתימתם לא אושרה העלייה . מצב דברים זה הגביר את המתח בין מחלקת העלייה למשרד הבריאות והמחיש עד כמה מנוגדים ענייניהם של שני הגופ...
אל הספר