דו – לאומיות בחיי היומיום 242 נוקשות ( בעלה של סאפיה אסר עליה לצאת מביתה, ובעלה של חנה היה קנאי ואלים ) , ושתיהן זכו בחופש אישי רב לאחר מותו של הבעל ; שתיהן דוברות ערבית ובאות מרקע תרבותי דומה ; שתיהן חוות את חוויית הזיקנה במקביל ; ושתיהן חיות בשכנות אינטימית ופונקציונלית זו לצד זו . בעוד חנה מביעה דאגה לסאפיה מעוטת האמצעים, ומספקת את המזון למפגש היומי בסיוע המטפלת שלה, סאפיה מהווה לחנה חברה ומכוננת שגרת בוקר נעימה . המציאות החברתית והפוליטית שהפגישה בין סאפיה וחנה מכוננת ביפו "הוויית גבול" פרדוקסלית שמחברת בין תושבי העיר היהודים והערבים אך גם חוצצת ביניהם . פרק זה בוחן את התוצר הנרטיבי של מפגש דיאלקטי זה באמצעות סיפורי החיים של ארבעה מזקני יפו, ערבים ויהודים, נשים וגברים . הזקנים הערבים והיהודים ביפו ממוקמים בשני מישורים הפוכים שאינם נפגשים : סיפורם הלאומי של היהודים נע מגלות לגאולה ומשואה לתקומה, לבינוי אומה ולכינון קהילה, ואילו סיפורם של הפלסטינים נע מתור הזהב של "ימי הערבים" שלפני 1948 אל תבוסה לאומית, הדרה אזרחית, שוליוּת כלכלית, התנגדות ו"צֻמוּד" ( היצמדות לקרקע ) . הנרטיבים הקולקט...
אל הספר