פתח דבר

עיר שסועה לה יחדיו 16 השיטוט ביפו מרובת הקהלים מאפשר לזהות שלושה דפוסי ייצוג של גרפיטי : הדפוס הראשון והוותיק מכולם הוא תוצר של הוויית הגטו . הדפוס השני הוא תוצר ישיר של התברגנות המרחב, וניתן להגדירו כאמנות הג׳נטריפיקציה, או הפואטיזציה של המרחב . 2 ואילו הדפוס השלישי הוא זה של הגרפיטי הפוליטי הישיר . שלושתם מספרים את סיפור העיר כפריפריה של המרכז מתוך השתלשלות של תחנות היסטוריות בעברה . הגטו ביפו הוא מטאפורה לבידול מעמדי ואתני, אך גם חלק מההיסטוריה של העיר . לאחר כיבושה ב— 1948 הוכרז ממשל צבאי שארך כשנה ובמהלכו רוכזו כ— 4,000 התושבים הערבים שנותרו לפליטה במתחם מגודר בשכונת עג׳מי . במשך עשרות שנים, סימנו השכונות הערביות עג׳מי וג׳בלייה את החצר האחורית של תל אביב הלבנה והעשירה . את זעמם על האפליה והניכור ביטאו צעירים ערבים בכתובות המכוונות בעיקר כנגד המשטרה הדכאנית ומתוך ביקורת עצמית על הפשיעה הגואה והורסת כל חלקה טובה . עד היום נפוצות הכתובות : ״סוף הפשע כדור 9״, ״מוחמד עד תביעה״ ( קרי, משת״פ של משטרה ) ו״משטרה לא מקובלת ביפו״ . בשנות האלפיים, במקביל לעליית המדרגה של תהליך הג׳נטריפיקציה, ...  אל הספר