עיר שסועה לה יחדיו 12 לזירת הפשע . את הספר הזה כתבתי מנקודת מוצא ניידת של רצידיביזם אתנוגרפי . השיחות והמפגשים עם תושבי העיר שאת חלקם אני מכיר מילדות, המהווים את מסד הספר, נתנו ביטוי כזה או אחר להבדלים הדדיים עמוקים - דוריים, מעמדיים, תרבותיים ולאומיים - בין השחקנים העירוניים . הבדלים אלה הם שעושים את העיר והם שעזרו לי להתוות את גבולות הזהות והזרות, ואת היחסים שבין האישי והפוליטי . גיליתי בהדרגה שביפו, הזהות נובעת מתוך הזרות . על סמך תצפית משתתפת, מחקר היסטורי בערבית ובעברית, הצהרות של מנהיגים, ייצוגים תרבותיים פופולריים, אירועים דרמטיים ופעילות של ארגונים שונים בחיי העיר, ביקשתי לבחון את חיי היומיום ואת הדימוי המסוכסך של יפו בתרבות הישראלית . את המתח שבין השאיפה להתמזגות והרצון להיבדלות, או בין בליעה והפרדה מרחבית, מסמן ומנציח המקף המחבר שבין "תל אביב" ו"יפו" בשמה הנוכחי של העיר . הספר מתמודד עם השאלה כיצד ניתן לספר את סיפור העיר המעורבת על שלל רבדיה . אקדים את האמירה הנחרצת בשיר הידוע ״זוהי יפו״ ואשאל : מהי יפו ? האם היא "מוזיאון הנכבה״ / ״פנינת נדל״ן״ / ״כלת פלסטין״ / ״כלת הים״ / ״ק...
אל הספר