פרק תשיעי

זבחיםמסכת 245 בהקשר של משנתנו הוא "כלבעל חיים מזדמן שנקלע למקדש . הפסוק המרכזי שגם יועלה ( עגנהasylumהקנעוהש במזבח יקדש" ) שמות כט לז ( . פסוק זה מתקשר לזכות המקלט ) הוקדש, ומשמעות הדבר היא – למקדשים בימי קדם . בעולם הפגאני, בעל חיים שברח למקדש . אדם חי 232 סינות מציד והוא רעה בחורשות המקדש, או שהועלה כקרבןחאו שהובטחה לו למקדש הובטחה לו חסינות . התורה אמנם מתנגדת לחסינות זאת, וזה מה שקרינו שברח "מעם מזבחי תקחנו למות" ) שמות כא יד ( , אבל צו המקרא לא עקר את הנוהג הציבורי . כך ן בניהו שרדף אחריו הובך לחלוטין ולא כמסופר על יואב שברח למזבח בתקווה לחסינות, וא להרגו, ובכך חילל את החסינות המקובלת ) לפחות בציבור ( . ידע כיצד לנהוג . אך שלמה פקד איננו יודעים האם שלמה פעל בהתאם לצו התורה, תוך דחייה של הנוהג העממי, או שמא כל מקום, המדרשמלד ( . - חמת המלך גברה על הנוהג החברתי המקודש מדורות ) מלכים א ב כח . 233 רהמכיר את הנוהג ומאשש אותו למעשה, בניגוד להלכה שבתו אם כן, "כל הראוי" בא לרבות בהמה מזדמנת ולא להוציא את הפסולים . מהמשך המשנה משמע בבירור שעורך המשנה סבר כפירוש הראשון, וכך כמובן מפרש גם הב...  אל הספר