25משנה א פרק א ההלכה שהזביחה צריכה להיות לשם הקרבן חוזרת בכל המקורות שהבאנו ונביא . חריגה היא מכלאחתלשםבלבוהיהשלאמיאף : יוסימר רביאעמדתו של רבי יוסי המובאת בבבלי : " כאן עמדה אחרת . המשפטם, ספק אם ישב ע"ב ( . בר" ) הואדיןביתישתנא, כשר – אלו שנה להלן ) פ"ד מ"ו ( , ומסתיים במשפט "שהוא תניי בית דין שאין המחשבהמהמצוטט מ הולכת אלא אחר העובד" . להלן נפרש את המשפט, אך ברור שאין כוונתו שהקרבה שלא . 54 עליםולא לפי זו של הבלשמה כשרה, אלא שהכשרות נקבעת לפי מחשבתו של העובד זבחובשר'ידת מה את המשנה : "מבבשמם של תנאים מראשוני דור יבנה, מצמצםלי,הבב – שלמיםלשםששחטהתודה, ללמדבא : אליעזררבימשוםאומרחניןאבא – 'שלמיותודת ואיןשלמיםקרויהתודה ? לזהזהביןהפרשמה , פסולה – תודהלשםששחטןשלמים, כשרה בו שהואלבבאה תמיד כשלמים, ולכן אם אמרע"א ( . התודה ) ד ע"א ; ז " תודהקרויהםמישל , אבל אם אמר בלבו"מקריב שלמים הרי שבכלל זה נכלל קרבן התודה ויש כאן משום "לשמה "תודה" לא כלל בכך את כל השלמים, שכן לא כולם קרבן תודה . הסייג אמנם נאמר בשם הרי מדובר במחשבה פנימית של ים לבבלי . משפטיים האופייניתנאים, אך הוא מכיל רכיבים ונה הרי ל...
אל הספר