מצב שביר

163 הממשלה הסית בגלוי נגד הערבים ונגד זכותם הדמוקרטית להשתתף בהצבעה . הוא “הזהיר" שאוטובוסים מלאים ב"כמויות של ערבים" נוהרים לקלפיות וקרא לתומכיו “לעצור את הסחף" וללכת להצביע לימין . אני מאמין שהדברים האלה הקנו לו עוד כמה מנדטים, כפי שהסבירו רוב הפרשנים . זה מוכיח שהסתה נגד ערבים היא עדיין כלי אפקטיבי של הימין בישראל . הקריאות “מוות לערבים" נעשו דבר שבשגרה, שאף אחד בשלטון כבר אינו מתרגש ממנו ואינו יוצא נגדו . יהודים שמשמיעים קריאות כאלה מכונים “מפגינים" ו"מוחים", ולעומת זאת ערבים שמפגינים ומוחים מכונים תמיד “מתפרעים" . יוזמות חקיקה אנטי-ערביות בכנסת וגם חוקים שכבר עברו ואושרו מאיימים לא רק עלינו, אלא על עצם קיומו של המשטר הדמוקרטי בישראל . אני לא רואה תנועת מחאה שקמה נגד המגמות הללו ; לפעמים דווקא ההיפך הוא הנכון . אחרי המלחמה נגד עזה בקיץ 2014 הסלימו עוד יותר היחסים המתוחים ממילא בין יהודים לערבים . אלא שהפעם, בניגוד לאירועי אוקטובר ,2000 ראינו שתי תופעות חדשות . האחת — התארגנות של המנהיגות הערבית המקומית, המוניציפלית, נגד השחתת רכוש ביישובים ונגד עימות עם המשטרה . ראשי מועצות חצצו בי...  אל הספר